כשהתעורר, הדינוזאור היה שם.

(אוגוסטו מונטרוסו, הסיפור הקצר ביותר בעולם)
ותודה לטל ניצן-קרן, משוררת ומתרגמת מעולה מספרדית, שבזכותה התוודעתי לסיפור הזה
של הסופר הגוואטאמלי, שאכן הוא הסיפור הקצר ביותר בעולם (חוץ מהסיפור של תקוות אנאפוליס).

הוא דיבר יפה, דברים של טעם,
מהלב דיבר, עם חמלה, בלי זעם
ראו איך הוא משתדל נורא
(יש להניח שעליזה קצת עזרה)
וגם אנחנו איתו קיווינו מאוד
כל כך רצינו שזה יעבוד
פתאום הדרך נראתה פשוטה
שלא הבנו איך עד עתה
לא בחרנו בנתיב המותווה
מעמק הבכא לעמק השווה…
אבל כשהתעוררנו בבוקר שאחרי
הדינוזאור עוד היה שם, לגמרי
לא נשתנה כלום מכל הלילות
ליד הגדר גופותיהם מוטלות
וטילים מחרידים שמיים ועיר
ופעולה, וניכנס, וקרקע ואוויר
ומונים משתמטים וקלון לאומי
ומי יותר מוכן למות ממי
(וכמה אתה מחובר לדינוזאור הפנימי)
ומקצצים, מנתקים, מחניקים, מכתרים
והדינוזאור מטיל צילו בין הבתרים
והשירושנור שוב קורא אל העם
ריקדו ועיקדו את בני אברהם,
אז חלמנו, התעוררנו ואין דברים בגו
הדינוזאור עוד שם, עולם כמנהגו.