מי באמת השתמט?

הגידול בשיעור הלא-מתגייסים, כפי שגילו הסקרים השבוע, מאוד הדאיג את בן כספית. הוא, לעומת זאת, אינו משתמט ולכן מילא את חובתו הלאומית בגל"צ (הו, תחנתנו הצבאית, עטרת דמוקרטיותנו) וריאיין בתוקפנות את אחד ה"משתמטים" בלי להסתיר את דעתו עליו. אבל מה בדיוק מדאיג את כספית? גיוס קרבי חדש עולה בימים אלו על האוטובוסים בבקו"ם והוא גדול ושמח מתמיד.

איכס משתמט, עלוב, תבוסתן
פרונקל בגוף האומה, סרטן -
(שדרן גל"צ נגעל ממשתמטים
כמו דורית בייניש משר המשפטים)
– משתמט, לי באופן אישי זה חורה
צא לי מהעיניים או שאני יורה.
אופס, אבל אין לי רובה… נכון
אבל אני – אני תורם לביטחון
המיקרופון בידי, נשקי השלוף
מזמר שיר הלל לקרבי האלוף
לו ולחבריו למחזור הנפלא
שעולים לאוטובוסים כשיות לעולה
והמוני מלווים צייתנים לא פחות
ברגע מתוק של פרידת משפחות
מחבקים, מנשקים, מבזיקים ב"פלש"
כמה נעים בדמעות להתפלש
בלי לשאול על למה ומה
מדוע להזין את מכונת המלחמה
התובענית, הבולענית, הכה המפוטמת
שמה לעשות והיא די מטומטמת
מיטיבה את שריריה לחזק ולנפח
בלי שום מושג איך באמת לנצח,
וכך כעדר מסומם שעיניו טחו
רודפים אחרי "זאב זאב" באחו
בלי להבין כי קוראי הקריאות
הם תמיד מתוך הכבשים השבעות.
והאיש הספון בתוך האולפן
שימשיך לקרוא לך "שפן שפן"
כי איך יבין היושב באולפן הזכוכית
כי המשתמט מהעדר – הוא המשכוכית*…