מתי נתאפק?

במו"מ על שחרורו של גלעד שליט, מתבקשת משפחתו לגלות התחשבות ולהבין כי לא ניתן לשחרר מחבלים מסוכנים כדי להחזיר את בנם. לו הייתי אני במקומו של נועם שליט (ואלהים ישמור כל הורה מפני הפחד הזה) – ככה הייתי עונה על זה:

אני רוצה את הילד שלי עכשיו
בלי תירוצים, בלי אמתלות שווא
תשחררו כמה שצריך מצדי…
עלי כל גורל העם היהודי?
תנו להם אפילו אלף בני זונות,
פתאום אתם מחשבים לי קורבנות?
בשביל שני חטופים אחרים
הקרבתם בוודאות עשרות בחורים,
שפכתם נהרות דם, חוללתם מלחמה
ולא הצלחתם מי יודע מה…
אז עכשיו כשמדובר בילד שלי
פתאום אתם עושים לי חשבון כללי
לטווח הרחוק… סיכון מחושב…
אני רוצה את הילד שלי עכשיו…
ככה אנחנו, משפחה של מפונקים,
לא יודעים לדחות סיפוקים.
לא תשחררו פצצות מתקתקות?
אבל הילד שלי לא יכול לחכות
פצצה מתקתקת אפשר לעקר
ואצל הבן שלי הפתיל כבר בוער.
אתם אומרים לי להיות סבלני
מצטער – לא כשמדובר בבני
זה הילד שלי – לא שלכם,
הוא שווה פחות מהחיים של כולכם?

אתם יודעים מה? יש לי רעיון מאלף
אתם כל כך גיבורים? בואו נתחלף
תנו לי את הילד שלי המיוחס
תשלחו את הילד שלכם לחמאס
נו, מה אתם אומרים? נתחלף -
ואז מצדי תתמקחו לכם בכיף.
תריבו על כל שם, תמסמסו את המו"מ,
כשהילד שלי בבית – אני אתאפק כמו כלום.