של מי הילדים האלה?

אילנה דיין ליעל דן בעקבות התחקיר על חיילי חטיבת כפיר המתעללים בפלסטינים:
"ואת יודעת מה הכי נורא, יעל? שאילו הילדים שלנו, שלי ושלך."

לא, אילנה, זה עסק מלוכלך
הוא לא לילדים כמו שלי שלך
ילדי שמנת וגבינת מסקרפונה
עם הורים שרואים רק ערוץ שמונה
ילדים שמכילים, שמפתחים תובנות
שרישגדו בצופים והלכו להפגנות
שארגנו מפגשי יהודים-ערבים
שעשו חמש יחידות מחשבים
שאכלו כבר בכל מסעדת יוקרה
שעד גיל 18 נשמתם הצעירה
לפסגות של יופי וטוב המריאה
אז הם יבוססו במדמנת דהרייה?
בסמטאות של חברון? בקסבה של שכם?
נו, מה באמת חשבתם לעצמכם?
להם, ילדים עם נשמות יקרות,
להם נכין יחידות מובחרות,
שם יעסקו להם באימון ושכלול
היכולת האישית עד קצה הגבול
עם אתגרים הגדלים מרף לרף
כמו "הישרדות", רק יותר מזויף,
ואנחנו נבוא עם סלים עמוסים
נגיע עם הג'יפ לכל הטקסים
נדבר איתם שעות בנייד העסקי
וברגילה הבאה ניקח אותם לסקי
העיקר שיעברו השלוש שנים
בלי שייגעו בטינוף מבפנים
שלא יפגע בנשמתם הרכה
בשביל זה יש לנו עובדי תחזוקה
חיילים בחיל תחזוקת הכיבוש
אלו שלא עברו ת'גיבוש
חבר'ה בסדר אבל ליגה אחרת
לא של טיס, לא של סיירת,
חוטבי העצים ושואבי המים
שאלה ירוצו אחרי הפלסטינאים
שהם יעשו את העבודה השחורה
החריים דלה חריימה של החברה
לא הקצפת, ולא דובדבנה
סתם ילדים חסרי הגנה
שנזרקים למבחנים הכי אומללים
וכמו תמיד – גם פה נכשלים.