אני לא מכירה את יונתן שפירא
בטח לא כמו שאיה הכירה
אבל בלי שנכיר, אין לי ספקות
שהיה לו מה לעשות בסוכות.
גם הוא כמו כולם היה בטוח יכול
לפזז בין פסטיבלי המועד והחול
בין פסטיבל התמר, פסטיבל האגוז
פסטיבל הראדיטור, פסטיבל האגזוז
פסטיבל הג'י.פי.אס, הצומת ופקקיה
פסטיבל התיכף מגיעים לאיקאה
פסטיבל החצב הפורח באחו
פסטיבל הפולניות שעדיין לא נחו
פסטיבל הגבינות, פסטיבל החלב
ופסטיבל מיוחד לאלרגים אליו
פסטיבל לקולנוע צ'כו-אלבני
פסטיבל היאללה שורפים ת'חצבני
פסטיבל האור, הזרימה והשאנטי
פסטיבל האוי כמה השמנתי
פסטיבל הג'אז הנובו-אינסטרומנטלי
פסטיבל השיננית והחוט הדנטלי
פסטיבל מספרי סיפורים בלי פואנטה
פסטיבל הדאחקה, השוס והקטע
בין פסטיבל היין, התירוש והבירה
היה נמצא פסטימשהו גם לשפירא.

אני לא מכירה את יונתן, ממש לא
אבל אני בטוחה שכן, גם לו
לא חסרו בחג עיסוקים אחרים
גם הוא יכול היה ללכת לחברים
בסוכתם לשבת, בין רימון וענף
לברך את ראשית צינתו של הסתיו
להרים עוד כוסית לשנה הנכנסת
לשאול אז נו, מה חדש בטייסת.
אני לא מכירה את יונתן בכלל
אבל גם אם נניח שהוא אנטי-פסטיבל
אז גם הוא, כמו חלקנו, יכול היה
להעביר את חגו בחצי בהייה
בסתלבט הזה שבין קודש לחול
שאפשר לאהוב. להתפלל. לאכול
להוריד הילוך, להדמים מנועים
כי תיכף, אחרי החגים מגיעים…

כל האופציות היו בפני יונתן שפירא
שאיה כורם עליו ריר הגירה
והוא בחר, איש משונה ומוזר
(את מיוני הטיס – איך הוא עבר?)
להניח כנפיו וכאחד השייטים
להשיט ספינתו אל חומה של שוטים
המגדפים וצורחים כאחוזי עווית
פיהם מלא שופכין כעביט
שכחו לו את כל הפרופיל והקב"א
כערבה בבוקרו של הושענא רבא
הם חובטים בו חזור וחבוט וחזור
אתה בן חושך, אנחנו בני אור
חירות? אחריות? צדק? זכויות?
למה מה? קודם תהיה פטריוט
והוא, מחורף, מגודף, מטונף
אולי מרגיש מכה קלה בכנף
אך זו לא סיבה לשנות כיוונו
של טייס המפליג בעקבות מצפונו.

אני לא מכירה את יונתן שפירא
בטח לא כמו שאיה הכירה
אבל אני מצדיעה, וממני צל"ש
וממך, איה, מגיע לו שיר חדש.

ספרי ספרי קופסה שחורה
מה היה שם? מה קרה?
ליקוי? טעות? קופסה, עני
את נפשי אל תעני
והכי חשוב, קופסה בחייאת
עני על שאלה אחת:
למה הגענו לרומניה
ריגושים? מגלומניה?
מה היה כל כך דחוף
ביום סגריר הגביה עוף
מעל ענן, מעל הרים
מה זה? תחרות אקסטרים?
עני קופסה את כל-יודעת
מי המפלצת המרושעת
מולה צבאנו יום וליל
מתעצם ומתחשל?
האם באמת יש הכרח
לכל תרחיש אימה מופרך
להתאמן בנחישות
משל הוא ערב התממשות.
תגידי, פייר, קופסה שחורה
לא מספיק "רמה סבירה"?
חובה להיות "הכי טובים"
או שמא עודף תקציבים
פלוס פרנויה פלוס איוולת
לאימונים חסרי תוחלת
את צבאנו מתזזים
ואת דם עצמנו מקיזים?

לא, קופסה שחורה טובה
את לא תדעי את התשובה
מצויה היא כרגיל
אצל האלופים במיל'
המדברים אל האומה
על "המשימה", "המשימה"
בין פרסומות לפרסומות
מול פניהם העגומות
עם שלם יושב הלום
שותה בצמא כל דקלום
מסונוור מברק כנפיים
שבוי במתק השפתיים
שעל אוזנינו משפיעות
שיירה של קלישאות
שמרובים הם ערפיליה
מכל רומניה והריה.

נכון, אני אישה פשוטה
(ולא יפה – בהמעטה)
לא נביאה, אולי שוטה
אך אין ספק בלבבי
כי ההיסטוריה עוד תביא
את כולנו למשפט
על כי בהרי קרפט
מלח ארצנו שווא נזרה
ואת עדה – קופסה שחורה.

ערבי התחזה ליהודי, הצליח להוציא סטוץ מיהודייה והורשע באונס.
העמדת פנים היא פשע שפל שרק ערבים מסוגלים לו?

בכל פגישה מקרית – פורח איזה שקר
בכל מפגש ראשון – תיחשף בדותה
אמר שהוא כזה – והוא בכלל אחרת
אז מה? האם על כך חייב הוא במיתה?

אמר שהוא רגיש – והנה אטום כאבן
אמר שהוא ספונטני – והנה זהיר
אמר שהוא ספורטיבי – והנה הוא ליימך
אז מה? האם על כך יעמידוהו אל הקיר?

גם היא אותה כיזבה, בלונדינית וזוהרת,
אבל בליל נגלה לו שחור מפשעתה
אמרה שהיא קלילה, והנה חופרת
אז מה? האם על כך תובא אל השפיטה?

אמר שהוא בשל, אמר לה – לך חיכיתי
אמר שהוא יודע שהיא היא האחת
אמר לה כך וכך – ואז אמר טעיתי
אז מה? האם תוציא נגדו צו בית משפט?

לומר הכל אמת? תמימות היא או איוולת,
בכל פגישה מקרית ובאלה הבאות
היה או לא היה? חלום בדוי או פלא?
גם אחרי שנים עוד יגיעו הפתעות…

אז הוא אמר לה – דודו, והיא לו האמינה
לילה היה לילו, לילו היה לילה
ורק דבר אחד אקשה ולא אבינה
איך את האמת – ריחו לה לא גילה?

כך אמר קצין נכבד
בצפותו אלי משט
השט אל עזה המקוללת:
"אם בעזה רע – אני צוללת
סתם הם שם מתבכיינים
הם לא כאלו מסכנים,
עוני, רעב, אבטלה
אולי זה לא ממש נפלא
ולא חיים הכי טובים
אבל ת'שמע, בכל זאת, ערבים
וסחורותינו כן עוברות
ולא באופל מנהרות
להם – טפטוף הומניטרי
(ולנו- רווח מוניטרי)
ואצלנו מה, אצלנו קל?
אצלנו לא סובלים בכלל?
את ילדינו לא פקדה
שואה כזאת, שלא נדע,
משוואות בלתי פתירות
פונקציות בלתי נגזרות
והמורים, הם לא סבלו?
את חייהם לא אימללו?
טפסים מרשת להוריד
עדיף לחתוך כבר איזה וריד…
אז עזתים די להתבכיין
ובכלל את מי זה מעניין
ואל תטעו בנו אָשָם
אנחנו הרי מזמן לא שם…"

הו עזה, עזה עיר נחנקת
לא פאה וגם לא לקט
רק תהום של שכחה
ובא אל"מ להזכירך
כי אין מקום לרחמים
הן עניי עירך קודמים
אך עזה, עם או בלי משט
היא לא עירו של אף אחד.

שישו את ירושלים, על מה, ועל מי
איך הפך זיכרון דמים ליום ששון רשמי?
שישו את ירושלים, על מה כבר יש לשוש
על עולב, הזנחה, דלות עד כדי מיאוס,
על עצב רחובות שבורי אבן ואספלט
אסתטיקה בני ברקית עם נגיעות של צפת
על רפאי עשיריה, על ענייה המרודים
שחוברו להם יחדיו באוטובוסים מופרדים
על חזירי הנדל"ן באדמתה ובשמיה
על חבר מהרסיה, מחריביה, יזמיה
על נזם גשר של זהב תלוי במרום אפה
על חשיכה וגזענות המושלים בה בכיפה
שישו את ירושלים… ממש משוש תבל
אתם אולי תשישו, אבל לבי אבל
על כותל של עזבת, עצבת ודמעות
שרחבתו המפולשת עוד זוכרת סמטאות
בן חיו אנשים, לא גרים, ולא זרים
טרם בכו שם צנחנים ובאו דחפורים,
על חומות בלבה, על גדר ומחסום
על גזל חירויות, על ייאוש עד תהום.

שבחי ירושלים, וגם אנחנו נשבחך
על שלומך ושלמותך לא נחדל להסתכסך
ירושלים, שנות אלפיים געגועינו לציון
היית יותר יפה כסמל, רעיון
עם כיכר שוקך ריקה, באין עובר ושב
(חוץ מערבים, אבל זה לא נחשב)
והנה את שלנו, ומה עושים עכשיו?
שבויים בחלומך, עיר ללא רחם,
עלייך עוד ימשיכו דורות להילחם,
עוד ירעימו תותחינו בשיר ובמזמור
לכל כזבי שירייך נמשיך להיות צינור
יפה נוף כל הארץ, קריה למלך רב
וקודש אבנייך יצדיק את דם הקרב
אז מצדי תגידו – מחריבת שמחות
ותמשיכו לשוש בה, אני הרבה פחות
(ורק דבר אחד את לבבי מצהיל
ואולי אשר על כן אשוש וגם אגיל
שלא תוקן ל"חג" שום אוכל ושום פרעס
לא נופנף שיפוד, לא גוהק בו גרעפס
והרי כל עוד עמנו לא יגרוס ולא יבלוס
אולי אמן אינשאללה, חג זה לא יתפוס).

שוב מתכנסים בבתים, בכיכר
שוב מושר הטפל, ומושתק העיקר
עמישראל שר בין ים לגליל
הצבי ישראל על במותיך חליל
שוב הלו-לי-לו ושוב הלה-לה-לה
שוב מחרישים סימני שאלה.
גיטרה, פסנתר, שרים ובוכים
ילדות קטנות עם קולות מלאכים
לוחמים ותיקים בגרון מחוספס
ולספק ולמפקפק ייאמר אז הס.
דַבֵּר זיכרון? עדיף שתשתוק
עדיף שתשיר, הניגון הוא מתוק
עוד נזכור, כמובן, נזכור את כולם
בנבל וכינור, בין מנעד לסולם
וזיו עלומים – נאבל לשווא?
למה לשאול? הרי שרים עכשיו
תשיר גם אתה ליפים ולטובים
במותם הם ציוו לנו את התווים
שנשיר ברבים, ביחיד, בדואט
שרק לא נכתת חרב לאת
שלא נחטט, רק נשיר ונשיר
תיכף, עוד מעט נהפוך לשיר
תיכף, עוד מעט, נהפוך לקיר.

הו הולילנד פסגת הבושה
כל כך הרבה חולי, כל כך מעט קדושה
גם אם לא שולם שקל על ההר
מי היד שעשתה אותו כל כך מכוער?
מי גזל את הנוף, הקרקע, השמיים,
מי – שוב – השחית את ירושלים?
שַבִּחי, ירושלים… את מי תשבחי?
אותנו שהפכנו שכיותייך לסחי.
את כל פשעינו לא יוכל להסתיר
שום גשר זהב באפה של העיר
דירות פאר רפאים, עזובה ברחובות
קניונים, חניונים ומקבצי נדבות
חזירי נדל"ן בצד עניים מרודים
הנוסעים אל החושך באוטובוסים מופרדים
ירושלים עיר ואם, ללא תוכנית אב
ירושלים, העיר שחורבה לה יחדיו
ירושלים של זהב שמזמן כבר החליד
בלי תכנון, בלי מחשבה על עתיד
(חוץ כמובן מעתידם המזהיר
של כמה מפרנסיה ונבחריה של העיר).
את יומך ירושלים, איפה חוגגים?
בתא המעצר? מאחורי הסורגים?
ירושלים עיר שבויה ולא בחלומה
וחירות אדם נרמסת בין גדר לחומה
על חומותייך ירושלים הופקדנו שומרים
ואנחנו הגונבים, ואנחנו המפקירים.
את שני חצאייך נדרוש, זה ברור
אבל לא בטוח שמגיע לנו אפילו פירור…

הנה מוטלות גופותיהם
שורה ארוכה ארוכה
טעות נטלה את חייהם
ועכשיו מה תועיל זעקה.

היד קלה על ההדק
שם במחוזות הדמים
לא שלמישהו יש חשק
להרוג אנשים תמימים

אך כשאימה בקצות העצב
והפחד מושל בכיפה
מזמרות נדמות לחרב
קלשונים כחנית שלופה

אז יורים ויורים לכל עבר
כי הכל מותר ופרוץ
לעיתים הנופל בן אויב הוא
ולעיתים זה, אופס, אש דו"צ

ולמה לחפש אשמים
ולמי יעזור החיטוט
סוגרים תיק מהר ורושמים:
סליחה, נו קורה, טעות.

אך זה ההורג בשוגג
את פצעו-תיקו מי יסגור
הוועדה תמליץ, תהגג
אך הוא את עצמו לא יפטור

חי יסתובב בינינו
ולבו מת בקרבו
קורבן הוא אך מי ימנהו
בתום יום קרב וערבו.

אז לכל מחשבי מלחמות
היודעים מחירן להצדיק
זכרו את היורה שטעה
הוא לשלם לא יפסיק.

מרחוק ומקרוב הם אליך באים
עדת חסידים בשמך נשבעים
משיכון צר, מווילת פאר בסביון
רוחניות בשקל או בשלושה מיליון
איש לפי כיסו, איש לפי צרכיו
כולם מייחלים לברכת כבוד הרב,
ואתה מנחש להם עתיד ועבר
מעיניך החודרות לא נסתר דבר
רופא חולים, מרקיד נכים
מפיח חיים באיברים נשכחים
מפרה רחמים בבנים ובנות
(הגינקולוג סתם משחק במבחנות)
יועץ השקעות לפי גודל הריסק
פוקד מתי להוציא את הדיסק

והם את פניך יחלו, לא חינם
בבית מקדשך שבנה ממונם
בעגלות ריקות, במכוניות פאר
(רק שלך כמובן מפוארת יותר)
ברכת הרב תכשיר כל חמס
לניקוי המצפון עם ניכוי גם ממס
שעמום? מצוקה? ייאוש? בלבול?
חסידיך השותים בצמא כל מלמול
קונים סחורתך בלי לבדוק בציציות
לא מחפשים הוכחות ולא ראיות.

אבל אתה, כבוד הרב אל נפשך הביטה
הצדיק MRI, הסי.טי. שליט"א
הבאבא אנטיביוטיקה, הרב בוקי שריקי
הרב אבו-קדברא בעל הנס והשטיקים
יעמוד כבודו במחילה מול הראי
אתה רואה שם משהו על טבעי?
האם אתה בטוח באמת ובתמים
שאכן נבחרת על ידי ריבון העולמים
להיות לו שליח, דובר ומתווך
(עם עמלה שמנה, כמובן, ועוד איך)…
אם אתה – כבודו – מאמין לעצמך
אז גם אני באה לקחת ברכה
(ותאמין לי אני מה-זה צריכה)

מכל קצות הארץ בהמוניהם
עולים לרכב אל מקדש ה-h&m
קודם הסלבים, מעמם מורמים
שיירת מלכי ביצה ערומים
כתף אל כתף, עכוז בעכוז
שחלילה הנחת עשרים האחוז
מידם הפשוטה לא תישמט
שאנחנו נוותר? למה מה, מי מת?
אחר כך יגיעו האנשים הפשוטים
גם הם אחוזי תאוות סמרטוטים
עיניהם בוערות, רירם נוזל
ברוך המביא h&m לישראל
אין, אין לנו ערך אחרת
תן לנו עוד חולצה מכופתרת
ג'ינסים תנו, תנו חצאיות
עוני? גזענות? רמיסת זכויות?
מנהיגים חלולים מוליכים שולל?
עם קשה עורף? ילדים מוכי גורל?
מדינה הולכת ונחרבת מתוכה
לנו לא יחרבו את השמחה
נצח ישראל בלתי מאוים
אני קונה – משמע אני קיים
כואב להם באירופה, חזירים
רוצים יהודים בפיג'מות אסירים
אני קונה – אני חי, נושם ובריא
טלוויזיה, גל"צ, שידור ציבורי
שדרו אותנו בשעתנו היפה
עוד ג'ינס, ז'קט? אולי חליפה?
אני קונה וקונה ואין לי בחילה
עם ישראל חי, עם חולצה סגולה
בוא אלינו, ספנסר טוניק הצלם
אתה שמפשיט את כל העולם
לא צריך רישיון, לא הפקה
התמונה לפניך – פשוטה וחזקה
פה, ממש פה, מול מדפי ה-h&m
המוני ישראלים במלוא מערומיהם.